פסק-דין בתיק ת"א 43949-08

1.         התובעים הם ילדיה של המנוחה סילביה רחל שוב ז"ל, ילידת 1941, אשר נפטרה ביום 27.12.2002 בבית החולים "אסף הרופא" שבבעלות הנתבעת (להלן: בית החולים).

2.         לטענת התובעים, המנוחה נפטרה כתוצאה מטיפול רפואי רשלני ולקוי של הצוות הרפואי בבית החולים, ומכאן תביעתם לפיצוי על הנזקים שנגרמו להם בעקבות פטירתה.

רקע עובדתי

3.         ביום 25.12.02 טופלה הגב' שוב ז"ל (שתקרא להלן גם החולה או המנוחה) בתרופה נגד עצירות, Avilac, שניתנה לה על ידי רופא המשפחה. לאחר נטילת התרופה סבלה משלשולים מרובים ומהקאות.

4.         למחרת, ביום 26.12.02 פונתה הגב' שוב לבית החולים באמצעות אמבולנס של מגן דוד אדום לאחר שחשה ברע. היא התקבלה בחדר המיון בשעה 12:03. בשעה 12:10 נבדקה על ידי ד"ר איגור חנין אשר ציין בתעודת חדר המיון את סיבת ההפניה למיון: "שלשולים, הקאות. בת 60 הקאות, בחילות, שלשולים חולשה כללית. חולה מזה כ 12 - 15 שעות לאחר כך שהשתמשה ב Laxativ. חוץ מזה כאבים עמומים בבית החזה עם הקרנה לגב".  

5.         בחדר המיון בוצעו למנוחה בדיקות לבירור מצבה ובכלל זה בדיקות לחץ דם, בדיקות מעבדה, צילומי בטן וחזה, א.ק.ג ואולטרסאונד כליות. נמצא כי היא סובלת מלחץ דם נמוך, מתן שתן מועט ועליה בקריאטינין, והיא טופלה על ידי מתן כמות רבה של נוזלים לתוך הוריד ותרופות. לאחר שהייה של מספר שעות במיון, בשעה 17:50, נבדקה המנוחה על ידי ד"ר מרים שטיינשניידר, רופאה במחלקה הפנימית שהיתה תורנית במיון. ד"ר שטיינשניידר ציינה בגיליון חדר המיון כי החולה סובלת מאי ספיקת כליות חדה, התייבשות, לחץ דם, שלשול והקאה. היא הורתה על המשך הטיפול בנוזלים, על ביצוע בדיקות וחיבור החולה למוניטור (הוראה שבוטלה בהמשך), ועל העברתה למחלקה הפנימית.

            בשעה 19:00 התקבלה המנוחה למחלקה הפנימית ובקבלתה נבדקה על ידי ד"ר קליינמן ליבי. למחרת, בשעה 10:00 בבוקר נבדקה על ידי רופא המחלקה יחד עם פרופ' כהן, מנהל המחלקה, שהורה על המשך מתן נוזלים ותרופות.

כשעה וחצי לאחר מכן, בשעה 11:30, הזעיק בנה של המנוחה את הצוות הרפואי עקב איבוד הכרה פתאומי וחרחורים של אמו. נעשה ניסיון החייאה, אך למרבה הצער הוא לא צלח ובשעה 12:00 הגב' שוב נפטרה.

6.         בשל התנגדות המשפחה מטעמים דתיים לא בוצעה נתיחה שלאחר המוות.

טענות הצדדים

7.         התובעים טוענים כי הצוות הרפואי בבית החולים לא ערך בירור מלא וראוי לאבחון המקור לתלונותיה של המנוחה, ולא העניק לה השגחה רפואית מתאימה למצבה. לטענתם, לו ערך הצוות את הבירור הראוי והעניק לאמם השגחה מתאימה, ניתן להניח במידת ההסתברות הנדרשת כי מותה היה נמנע.

            להוכחת טענותיהם הגישו התובעים חוות דעת שערך ד"ר חיים גרנות, מומחה לרפואה פנימית ולרפואה דחופה. בחוות דעתו מציין ד"ר גרנות כי המנוחה הגיעה לחדר המיון בעקבות שלשולים והקאות אשר פסקו עצמונית, אך בהמשך הופיעו חולשה קיצונית, כאב לוחץ בחזה שמאל אשר קרן ליד שמאל ולגב ולווה בתחושת חנק ואירוע של אובדן הכרה חולף. בבדיקתה נמצאו חיוורון, לחץ דם נמוך ורגישות ברום הבטן. הצוות בחדר המיון ייחס את לחץ הדם הנמוך לאובדן הנוזלים שנגרם בעקבות השלשולים וההקאות. עירוי תוך ורידי של הנוזלים אושש אמנם זמנית את לחץ הדם אולם הוא נותר בערכים נמוכים מאד מלווים בתלונות של חולשה וקשיי נשימה עד מועד פטירתה של הגב' שוב. 

            לטענת ד"ר גרנות, הברור הרפואי שכלל א.ק.ג, צילומי חזה ובטן ואולטרסאונד של הכליות לא סיפק הסבר לתלונות ולמצב הקליני של החולה. למרות שחלק מתלונותיה ניתן היה לייחס לאובדן הנוזלים, לא היה נכון להסתפק באבחנה זו בלבד כהסבר למצבה. החזר הנוזלים לא שיפר את מצבה, לחץ הדם לא תוקן ולא הסביר את תלונותיה כפי שתועדו.

            לדעת ד"ר גרנות השילוב של כאב חד בחזה עם ירידת ערכי לחץ הדם, ובעיקר במקרים בהם טיפול בנוזלים אינו מתקן ירידה זו, חייב להדאיג מאד את הרופא המטפל. דאגה זו מחייבת אותו להעניק לחולה את מיטב ההשגחה הרפואית וקדימות גבוהה לבירור מהיר ויעיל של הגורם למצב חרום רפואי זה שנשקפת ממנו סכנה מיידית אף ללא התרעה מוקדמת להתדרדרות קשה במצבו של החולה. הוא מציין בחוות דעתו שלושה גורמים אפשריים למצבה של המנוחה שחייבו את אותו בירור: תסמונת כלילית חדה, תסחיף ריאתי, ודיסקציה של אבי העורקים.

            בגין החשד לקיומו של אחד מגורמים אלה חובה היתה על הצוות הרפואי להעניק למנוחה השגחה רצופה לרבות ניטור רציף של פעילות הלב ומדידה רציפה של אחוז הרווי של חמצן בדם העורקי. ניטור כזה יכול היה להעניק לצוות הרפואי התרעה מיידית אודות התדרדרות במצבה של הגב' שוב ויכולת להגיב במהירות. ניטור הולם תחת עינה הפקוחה של יחידת טיפול נמרץ הנו המקום המועדף לחולים במצבה של הגב' שוב.

            ד"ר גרנות מציין כי בחדר המיון ניתנה הוראה לחבר את המנוחה למוניטור, אך ההוראה בוטלה מטעם שאינו ברור ומבלי שצוין הנימוק לכך ברשומה הרפואית.

            בכל הקשור לסיבת המוות מציין המומחה כי מאחר שלא בוצעה נתיחה לאחר המוות לא ניתן לקבוע בוודאות את הסיבה לפטירתה. עם זאת, השילוב של כאב בחזה הקורן לגב, ירידת לחץ דם (עמידה לעירוי נוזלים), חוורון, חסר דם, ארוע של איבוד הכרה, וממצא של מיצר מורחב בצילום החזה - שילובם של כל אלה חייב להעניק לחולה ניטור רציף ובמקביל היתה חובה לבצע בירור מהיר לבדיקת הגורמים למצבה. לדעת ד"ר גרנות, קיומו של מיצר חזה מורחב במידה ניכרת בצילום החזה העצים את החשד לקיומה של דיסקציה של אבי העורקים בחזה, שהיה, בסבירות גבוהה מאד, הגורם למצבה של המנוחה. הצוות הרפואי החמיץ את הממצא בצילום החזה, ולא ננקטו בדיקות נוספות לאבחון מצבה של המנוחה.

            ד"ר גרנות מסכם את חוות דעתו בקביעה כי השגחה נאותה במקביל לברור מזורז של מצבי החירום הרפואיים ובמיוחד החשד לדיסקציה של אבי העורקים, היו מעניקים לגב' שוב סיכויים גבוהים לקבלת טיפול מתאים בזמן עם סיכוי להחלים ממחלתה ולשרוד את אירוע ההתדרדרות הסופית שהסתיים במוות בעקבות החייאה שנכשלה.

8.         הנתבעים מכחישים את טענות התובעים. לטענתם הם פעלו בהתאם לכול הנורמות הרפואיות המקובלות, באופן ראוי וסביר, ולא נפל פגם כלשהו בטיפול שהעניקו למנוחה. בחינת המקרה באופן שפורט בחוות דעתו של ד"ר גרנות היא בבחינת "חכמה שלאחר מעשה" ומבוססת על ספקולציות כאשר בזמן אמת לא היתה אינדיקציה לטיפול שונה מהטיפול שהוענק למנוחה.